המטפלת באמנות והמורה לאמנות
בסרט אילם שמוקרן בפנינו אנו רואים אישה וארבעה ילדים שיושבים סביב שולחן רחב ידים. במרכזו קופסת צבעי פנדה גדולה והם כולם מציירים. הם נראים מרוכזים ורגילים אחד לשני. בן ובת מציירים לולאות מהירות ומתבוננים זה על עבודתה של זו ונראה שהם משווים משהו. ילד שלישי עובד במרץ וממלא שטחים בצבע צפוף. ילדה עם צמות משמאלו עובדת בקוים חלשים וקצרים ומציירת פרטי עלים על עץ ומורחת את הכתמים באצבעות דקות ושוב מציירת עליהם. האישה מתבוננת בהם.
הילדה עם הצמות מתבוננת אל הילד האינטנסיבי מימינה וניכר שמשהו לא נוח לה. האישה אומרת משהו. הילד מפסיק רגע למלא ומתבונן בילדה. הוא מזיז מעט את הנייר שלו ומרכז את הצבעים כך שלא יתגלגלו על הציור של חברתו.
מה קורה כאן? מי זאת האישה?
האם תוכלו לדעת אם זו מטפלת באמנות או מורה?
קשה לדעת. מדוע? כי לא ברורות המטרות. לאותה התרחשות ופעולות יכולות להיות מטרות שונות לגמרי למרות שזה נראה אותו דבר!
אם זו מורה אולי היא אומרת משהו כזה: שים לב עידו, אתה מפריע לנטע. תארגן בבקשה את סביבת העבודה שלך בלי שזה יגלוש לכיוונה של נטע.
אם זו מטפלת יתכן שהיא תשתמש במצב ותאמר כך: נטע, את יכולה לומר לאסף מה שאת מרגישה עכשיו?
ההבדל בין השתיים הוא התפקיד, ולכן ההתייחסות תהיה שונה.
המטרות שלהן שונות: המורה לאמנות מלמדת את נטע ואסף איך מתחלקים בסטודיו ומבהירה כללי עבודה בין אישי לקבוצתי.
המטפלת מתייחסת לרובד עמוק של רגשות ומציפה שיח על תחושות כאלה באופן גלוי וישיר.
מטפלות באמנות עוסקות במהלך הנפשי שמתבטא בתהליכי היצירה בחומר.
מורות לא נוגעות במעמקים האלה למרות שחלקן מכירות בהם ומרגישות ומבינות איך חומר הופך לחומרי נפש ורוח.
הן שמות לב איך עולם הרגש פועם שם מתחת. אבל הן עוסקות בפנומנולוגיה בלבד: קו צבע צורה וכו…אבל מצד שני הרגשות נמצאים זם אז מה עושים? מתייחסים אליהם כמו "דודה". כמו "השכנה" כמו חברה. ילד יכול לספר לנו משהו ואנו נקשיב ואם יש צורך נציע לו לדבר עם משהו שיותר מבין בזה. או ניידע.
למורה אסור לטפל. מורה טובה רגישה מאד, אולי תלמד פעם טיפול באמנות, אבל כרגע היא אינה רשאית לחדור לתחום הזה ומיידעת את מי שאמור לטפל בזה בבית ספר: הפסיכולוגית, היועצת וכו.
האזור האפור הזה מטיל על המורה עומס נפשי ואין לה הדרכה על זה, יש עיוורון מערכתי.
לכן, לכל מורה לאמנות כדאי להתייעץ עם מי שניתן בסביבת בית הספר, לא "לטפל" ולהעביר אחריות למי שאמון על כך.
הלית שחם, מרחביה – מורה לאמנות
תמונה עליונה: נטע בן ארי- מורה לאמנות