מהו תפקיד המורה בסטודיו פתוח?
תפקיד המורה לאמנות הוא, לצפות ולהתבונן בתהליכי הלמידה של הילדים; היא לומדת את הלמידה שלהם.
איך זה קורה?
על ידי התבוננות, תיעוד וצילום, היא מבינה מה נחוץ יותר ומה פחות. ובהתאם, היא גם תציע חומר מסויים, תכין מרכז שולחן לקבוצה, או תציע טכניקה למי שצריך.
היא תקרין סרטון על מאטיס או תקריא סיפור.
[בסוף הפוסט יש קובץ להורדה שמיועד לתצפית כזו!]
נועה שי, מורה לאמנות, שמה לב שתלמידים זקוקים לעיסוק בחומרי טקסטיל. היא הכינה הגשה זו.
בהזדמנות אחרת עלה עניין בצבע האדום והיא הציעה את ההגשה הזו.
פוסט של נועה שי כדוגמה לתהליך.
העבודה בסטודיו פתוח נושאת בתוכה את זיכרון הסטודיו של האמן.
יצירה במרחב כזה מבטאת אמון ביכולות הילדים לחקור, להמציא וליצור באופן עצמאי.
זו הזמנה ועידוד ליוזמה, להעמקה ולחקירה לאורך זמן.
באוירה כזו נוטים מיד שיתופי פעולה לאורך זמן!
בשיעור שבו מוצע נושא אחיד, או טכניקה ל- 30 ילד כמעט ולא יכול להתפתח תהליך אישי ממשי.
לעומת זאת, בסטודיו הפתוח יש מדפי חומרים פתוחים וגם הגשות לפינות עבודה. הילדים בוחרים ליצור על פי חומר בהתאם לכללי המרחב.
זו הצעה של ארגון המרחב ללמידה אופטימלית. ההיענות עצומה, כי היא מבוססת ומונעת מבחירה ורצון אישי.
תפקיד הפדגוגית אם כך, הוא לצפות, לתעד, לזכור ולתמוך בהתפתחות של כל ילד וילדה תוך צירוף הידע שלה בתולדות אמנות ובטכניקות שונות.
והיא תעבור בין הילדים ותסייע טכנית, תעודד ותציע, בבחינת, "חנוך לנער על פי דרכו".
ההבדל המהותי בין מורה בסטודיו פתוח, למורה המסורתית הוא, שהיא מתאימה ומגישה את הידע שלה כאשר זה רלוונטי. הידע אינו מוגש על פי תכנית ידועה מראש, אלא הוא מוגש באופן אורגני כאשר הלמידה אצל הילד פנויה ומעוניינת.
ולכן, ילד כזה יתיישב ויתבונן בספר אמנות, יתאמץ יותר על הרישום שלו, וגם יחזור אליו שבוע אחר כך.
הוא יהיה מוכן להקשיב להצעות כי הן באות בתוך מערכת יחסים שיש בה קשב.
התפתחות מקצועית כזו של מורה, מלווה במשבר של ויתור על שליטה מדומיינת שיש לנו על תהליכי יצירה של אחרים. זהו וויתור על הבמה המרכזית מדי אותה אנו לוקחות לעצמנו. במקום זאת, מתרחב האמון ביכולות הטבעיות של הילדים ליצור ולהתבטא.
אנו מחזירות את הבמה לילדים.
וזו הסיבה שהתהליך מלווה בעיקר בהתבונות בפנימית ושאלת שאלות: מה אני רואה? מה צריך באמת? מתי להתערב? מתי להציע? מה להציע?
זה מעבר לא קל לרדת מהבמה הזו. זה מעורר אי שקט וחרדה. גם כי יש ציפיות מבפנים וגם מבחוץ.
זה דורש התמדה, ליווי ולמידה עצמית על ידי כתיבה ותיעוד ואולי שיתוף עוד מישהו בצוות.
ומי שמתמידה אפילו מעט, מיד רואה את ההבדל.
שמחת חיים, סקרנות ועיניים נוצצות של ילדים שמחכים כל כך לשעה הקטנה הזו בשבוע! .
טבלת תיעוד של גננת בגן ברג'יו אמיליה
ויותר מכך, מורה שמתנהלת כך מכירה את הילדים מצוין ויכולה לתרום רבות להבנתם גם בישיבות צוות. היא מכירה אותם טוב מאד גם מבחינה אישית וחברתית. ולכן, היא תוכל לייעץ למחנכות וגם ליועצת.
יעדי הסטודיו הפתוח – בראשי פרקים:
- הזמנה לביטוי אוטנטי.
- הזמנה לעצמאות
- הזמנה ליצירת יחסי חיברות ושינוי חברתי: עזרה ולמידה הדדית ומגוון דעות.
- הנכחת תהליכי למידה ויצירה ברחבי בית הספר: making learning visible: כלי לתיווך ושיתוף של מה שנעשה בסטודיו.
- תיווך לצוות על ידי מפגשי יצירה.
- שיתוף פעולה עם מחנכות.
- הוספת פינת יצירה קטנה בכל כיתה, במבואות.
טבלה שתסייע לך להתבונן ולתעד: טבלת תצפית בתהליכי יצירה, נונה אורבך
