על חוויית הרשות

"הסטודיו כמרחב מאורגן מייצג התנסות מתמשכת של רשות.

מהי חוויית הרשות?

זו חוויה רגשית שאנו זוכים לקבל מזולת משמעותי כאשר אנו פועלים, עושים ויוצרים. זו ההתכוונות ממישהו חיצוני אלי, ההשתקפות הנאמנה שלנו כפי שאנו תופסים את עצמנו או כמי שהיינו רוצים להיות. במובן העמוק זו חוויה של קבלה ואישור על עצם היותנו, שכן כך אנו חשים אהובים ונוכחים גם בעיני זולתנו.

חוויית הרשות היא חוויה נטולת שיפוטיות שאינה נושאת עמה ציפיות לשינוי ולהתאמה. להפך, זו הרשאה שאינה תלויה בדבר קבוע וידוע מראש. אנו רשאים להיות מי שאנחנו, זה בסדר וכך זה אמור להיות בטבעיות. הרשות משקפת את הפוטנציאל הרחב ביותר של הפרט בעיני זולתו ומהווה הד למשאלותיו ולתקוותיו הכמוסות.

התחושות שמצטברות מאיכות קבלה כזו הן העצמה, תקווה, רווחה, רכות, קבלה עצמית, הפחתת הנטייה לפרפקציוניזם והפחתת חרדות. בעקבות זאת מתגלות בטבעיות גם עדינות, חמלה ורכות כלפי אחרים. כל אלו יופנמו ויוטמעו כקול פנימי מעודד שישקף לאדם את כוחותיו ויכולותיו המרביים לאורך חייו.

חוויית הרשות היא כאוויר לנשימה בטיפול ובחינוך. לעיתים קרובות הרגעים שמניעים התפתחות וטרנספורמציה עמוקה מתרחשים בזכות ההרשאה.

החיים בסטודיו הפתוח, על ארגונו והגשת החומרים בו, הם ביטוי מוחשי המכיל בטבעיות איכויות הרשאה מגוונות בכל החושים. הרשאה להיות. זו גם הרשאה לי כמורה וכמטפלת ללמוד משפת החומרים, להרשות לעצמי לא לדעת, להתבונן, לתהות, להיות ולא לשלוט. ללמוד יחד עם זולתי מה מתאים ומה עובד. הרשאה לעצמי להיות בתוך החיים ההווים והמתפתחים. ללא הרשאה אין  השראה, ההרשאה היא הבסיס להשראה."

מתוך: "סטודיו טוב דיו", הוצאת רסלינג, עמוד 18, נונה אורבך, 2019