שני ילדים – שני שלבי ציור: הפרה-סכימטי והסכימטי

 שני בני דודים נפגשו אצל סבתא.

הגדול, בן 9.5 הכין לה ציור של שועל.  בן דודו בן 4.2 התפעל מהשועל וצייר גם הוא אחד.

 נראה כיצד שני הילדים מייצגים שלבים שונים בטבלאות לוונפלד  – ומה צפוי בכל גיל.

בציור של הבוגר 9.5, נוכל לזהות כל חלק מהחיה גם אם לא נראה את שאר הגוף. רגל תיראה רגל ואוזן תיראה אוזן – גם בלי הקשר. הוא כבר בנה  לעצמו סכימה פנימית ויצר עימה דימוי שלם. וגם לצופה ברור שזה שועל. זה השלב הסכימטי על פי לוונפלד.

הילד הזה גם מתחיל להבין מה קדימה ומה אחורה וזה ניכר ברגליים. וזה מבשר את השלב הבא – שלב הריאליזם. 

לעומת זאת, אצל הצעיר 4.2 , כל צורה וקו  – אם יופרדו הם לא יזוהו כחלקים של חיה. הוא נמצא בשלב הפרה -סכימטי, 4-7, בו הוא עדיין מבנה את הצורות הפנימיות שלו. שימו לב גם לאופן בוא הוא ניסה להעתיק את הלב ויצר אותו פעם בירוק ופעם בכתום. זו צורה קשה והוא התאמן או התעניין בה, ומרגישים את הקושי הגרפי הטבעי של הגיל. 

בהמשך הערב, הצעיר יצר עוד עבודה ודרכה ניתן לראות שוב חלקים והפרטים שמרכיבים עבורו אולי דימויים או צורות.

ניתן גם לראות כאן, שכפי שניסח לוונפלד, שלמעלה ולמטה לא בהכרח מובחנים או דרושים לו עדיין בשלב הזה. זה אופייני לילדים לעבוד  גם מכמה כיוונים. יתכן מאד שהוא גם סובב את הנייר לאורך התהליך.

אצל הצעיר ניתן לראות דבר משותף בין שתי העבודות: מופיע אלמנט של קווים קצרים וצבעוניים, שמצטברים זה ליד זה בחזרתיות וביכולת קישוטית. הם נוכחים בשועל וגם בעבודת ההדבקה. על התופעה הזו הייתי ממשיכה להתבונן,  כי היא אישית וקשורה אולי לגרעין הרוחני שלו. 

משום כך ביקשתי לראות עוד עבודות מהזמן האחרון ומסתבר שהוא עסוק בדימוי של חיה כלשהי כבר זמן. יתכן שזו הסיבה שהשועל של בן דודו האהוב העסיק אותו? 

כמו כן, ניתן לראות שגם בעבודות הפלסטלינה הוא אוהב הצטברויות של כתמי צבע זה ליד זה.

כנראה שחזרתיות של כתמים או קווים מעסיקה אותו. 

בעבודה השנייה כבר ניתן לראות שגם כתב מעסיק אותו [יש לו אח גדול] והוא כותב את שמו בכתב ראי כמה וכמה פעמים. 

אם אנו יודעים מה מצופה מילד בטווח הגיל שלו – נוכל להירגע ולהתייחס בהתאם ולא לצפות או "ללמד" משהו שבעצם ייצור חוסר בטחון. אין צורך לזרז תהליכים טרם זמנם. כדאי לצפות ולתעד מה מעניין את הילד ולשמוח איתו על תגליותיו. 

תיאורטית, על הנייר התהליך לינארי – אבל בפועל לכל ילד יש את הדרך האינדיבידואלית לשוטט בשבילים ודרכים צדדיות.

וחשוב להדגיש גם שהשלבים לרוב מעורבבים. לעיתים נחשוב שילד עבר שלב ואז נראה שהוא חוזר לחקור שלב קדום, ואף משלב ביניהם.

וכך, כל ילדה וילד יוצרים לעצמם אוסף צורות ביטוי  שהם למדו בעצמם ומאחרים והם צוברים שפה ויזואלית עשירה שמורכבת מכל שלבי ההתפתחות. 

האוסף האישי של כל ילד מבטא גם את הגרעין הרוחני. והוא מבוסס על האוניברסלי הארכיטיפי, כפי שרואים בציור הקיר במערה שצוייר לפני אלפי שנים. 

ולכן, מאד חשוב לא לזרז את הילדים "להתקדם" על פי השלבים – אלא לקבל ולכבד את כל הביטויים היצירתיים כולל הקצב הטבעי של כל ילד וילדה עם כל הטיולים בדרך.

התהליך יבשיל בטבעיות מעצמו. 

ביבליוגפיה:

לוונפלד סילביה פיין  רודה קלוג , סטודיו טוב דיו 

תמונה  עליונה: חריטה במערת אלטמירה.