הגרעין הרוחני של היוצר/ת

הגרעין הרוחני הוא כלי עבודה פנומנולוגי שמבוסס על התבוננות.  

הוא יכול לשמש מורה לאמנות, גננת, מטפלת באמנות וגם כל מי שמתעניין באמנות כתרבות באופן כללי.

בהקשר שלנו, על מנת ליצור קשר משמעותי עם מטופלים ותלמידים הכלי הזה מהווה אמצעי, גשר.

"הגרעין הרוחני של היוצר והיוצרת מושתתים על הארכיטיפים התרבותיים שירשו מאבותיהם.

המונח "גרעין רוחני" מכיל את תמצית הווייתו של היוצר. טביעת אצבע זו ניכרת בפעולותיו, בדימוייו, במחשבותיו וברגשותיו כפי שהם מנכיחים אתעצמם בעשייה בחומר. לאורך השנים שמתי לב שלכל בן אנוש מורשת משולבת וייחודית של העדפות ופעולות המשאירות סימנים חזותיים אופייניים על נייר, בחמר, בעץ, על בד וכו'; הן מבטאות את טביעת האצבע הייחודית לאותו אדם. סימנים אלו הם שזירה מופלאה בין האישי לאוניברסלי באין־סוף וריאציות. אותה חתימה ייחודית תתפתח ותתעשר לאורך חיי האדם, אם רק תינתן הרשות וההזדמנות לכך.

אני קוראת לתופעה ייחודית זו הגרעין הרוחני של היוצר/ת.

כאמור, סימני הפעולות המתגלמים במקצבים, באיכויות קו, בקומפוזיציות, בבחירות צבע ובדגמים הם מעין מפה הנוכחת מראשית קיומנו, מרגע שתינוק מתחיל להשאיר סימנים על סביבתו."

מתוך ספרי "סטודיו טוב דיו", 2019 הוצאת רסלינג, עמוד 39-40

 

הנה דוגמה לכמה מאפיינים כאלה אצל ילד בן ארבע:

מאז שהוא תינוק הוא אוהב לעבוד בשולחן חול, ובכלל מעדיף תלת ממד על דו ממד.

אחרי שעמל על השולחן הזה כ-45 דקות ברכוז ובהנאה, ביקשתי שיצייר "את התוכנית של השולחן".

על נייר על הקיר הוא שרטט בטוש שחור במהירות את התרשים שניתן לראות בסרטון.

זו היתה בקשה מאד יוצאת דופן שאני לא יוזמת כמעט אף פעם. אבל מאד רציתי לראות מהו הגריד הפנימי שיווצר בתרשים ואם יש לתרשים קשר לשולחן הזה

ולאחרים. וגיליתי שכן!

" …עבודה על פי תפיסת הגרעין הרוחני, כאשר המורה רושמת לעצמה את הפרמטרים האופייניים לכל תלמיד, עשויה להוות כלי פנומנולוגי שימושי

וללוות באופן אמיתי כל אחד ואחת בדרך המותאמת להם. כאשר המורה מקפידה על רישום קבוע של פרמטרים מיוחדים לכל תלמיד, מצטבר אצלה

מידע שמאפשר לה להציע ליווי אישי מדויק לכל אחד ואחת. תלמידים מכל הגילאים יעבדו ביתר חופשיות, וקירות הכיתות וחללי בית הספר לא ייראו

כמו שבלונות מוכנות מראש של פרויקטים. במקום זאת, כמספר הילדים בכיתה כך יתהוו מספר התהליכים והשיעורים. לתלמידים תינתן הזדמנות

לחקור את השפה האמנותית האישית שלהם, וקהילת בית הספר תוכל להכיל שפע ועושר של ביטויים. הטמעת רעיון הגרעין הרוחני בסטודיו הפתוח

תאפשר לכל משתתפי הסטודיו לפרוח, בכלל זה המורים. הדבר עשוי לשנות את אווירת בית הספר ולהפוך אותו למקום מקבל ומכיל יותר."
סטודיו טוב דיו, עמוד 53

כאשר עובדים כך, נוצר מצב בו כל ילד יכול לבלוט בחד-פעמיותו על ידי הצירוף הפנומנולוגי האישי שלו.

זה מאפשר לך להכיר באמת, וגם להיות יותר אובייקטיבית ולא מושפעת ממה שאת יותר או פחות אוהבת באמנות.

כל מי שרוצה ללוות ילדים בתהליך אישי, בחינוך ובטיפול, יכול דרך הכלי הזה לתאר באופן פנומנולוגי מה מעסיק את הילד: אילו קווים? צורות? צבעים?

האם הוא נהנה לעבוד יותר לעבוד בדו ממד או בתלת ממד? האם יותר חשוב לו ליצור בקבוצה או לבד?אילו חומרים אהובים עליו ? וזה נכון לטיפול וגם

להוראה. [כאשר המטרות והפרשנויות תהיינה שונות – אבל המהות היא אותה נקודת מוצא]

הילד המתואר כאן, בגיל חמש, עדיין מעדיף תלת ממד על דו ממד. עדיין אוהב ליצור שולחנות חול ועובד בדרך כלל על שניים או שלושה.

כאן הוא התחיל בארגז הימני ועבר שמאלה.

כל העבודות שלו, מגיל שנה וחצי כוללות קבוצות, מקבצים, צפיפויות.

אחרי שסיים, שוב ביקשתי שיצייר את "התכנית של שולחנות החול שלו."

ניתן לראות שגם כאן הגריד פנימי של סדרים וארגונים דומה וחוזר מהותית על מה שהיה שנה לפני כן.

שם העיגולים היו הצורה המרכזית, כאן יש מרובעים – אך זו חשיבה דומה.

הילד בן שמונה עכשיו.

והיום בדיוק הוא אמר לי שהוא אוסף כסף על מנת לקנות לעצמו מדפסת תלת ממדית כדי שהוא יוכל להמציא חיות ותוספות לפליי מוביל שלו!

הילד הוא בן משפחה, ואינו מטופל. וכמו שאר הילדים במשפחתנו, אני לומדת את דרכי היצירה של כולם ומתעדת.