ההגשה היא ההנחייה
בבית ספר בו נכנסים ויוצאים מהסטודיו מדי כשעה המוני ילדים, קשה לנהל סטודיו פתוח רק עם בופה ובחירה אישית מלאה.
על מנת לווסת, ועדיין לאפשר בחירה אישית, יש צורך בפינות עבודה קבועות אחדות.
כל פינה כזו מוקדשת לחומר והיא משתנה על פי צרכי הילדים בתוך טווח החומר הזה, בדרך כלל.
כבר בדלת, הילד יודע לאן ילך היום! האם יבחר בפינת הגזירה -הדבקה? בפינת גירי הפנדה?
האם יעמוד מול קיר הגואש, או יגש לשולחן החימר?
הגשה כזו מייתרת כמעט חלוטין את הדיבור. ההגשה מדברת את עצמה.
רוב רובם של הילדים מוצאים מקום נעים וחומר תואם לאותו היום.
סטודיו חדש שניהלה הלית שחם. בכל מרכז שולחן הגשה של התחלה של משהו. הזמנה להצטרף.
הגשת חומרים זו הנחייה לכל דבר, בדיוק כמו לדבר על מאטיס – אלא שזהו מסר והזמנה המועבר דרך חפצים וחומרים.
למשל, יש הבדל אם אני עורמת גירים על השולחן או שהם בקופסה מיוחדת, או אם הניירות ליד הצבעים
במרכז השולחן, או ליד על מדף.
כל הצבה מזמינה פעולות מסוימות, ולכן יש לה מסר שונה.
ההחלטות של צורת ההגשה, ישפיעו על זרימת העבודה הנינוחה של הילדים, את הבטיחות וההתרכזות,
את שיתופי הפעולה ביניהם ואת העומק בתהליך היצירה.
חומר + הגשה = מודעות פדגוגית
הצילומים כולם מתוך הגשות חומרים לקבוצת של מטפלות בקורס "חומר פעולה רגש", עם מיכל אבס:
פלסטלינה בתוספת סוגרי בקבוקי יין, קאטרים משטחי קרטון וכפיסי במבוק.
באותה סדנה הוגשה פינה של צבעי מים ל 4 משתתפות. לכל אחת היתה קופסת צבעים אישית, מים, סמרטוט ומכחולים
הגשה של חפצים בתפזורת לארבע משתתפות שיעבדו על מראות.