נונה אורבך
לבני אדם דרכים שונות לתקשר, האופן הנפוץ אלה המלים. אלא שהגוף שלנו מתקשר בנוכחותו ובפעולותיו במרחב. יש לו שפה משלו השונה משפת המילים. ההתקשרות שבין אם לתינוקה היא גופנית, צלילית, חושית וחושנית. הגוף שלנו הוא זה שמלטף ומנחם ילד שנפל. הגוף, הרגשות והזיכרונות …
מצורפים ראשי פרקים עם לינקים לפוסטים נבחרים מתוך "ביקורי סטודיו" או מהבלוג הזה שמהווים תמצית נחוצה למורה על פי סדר כרונולוגי של למידה עצמאית. יתכן שכדאי ללמוד יחד בקבוצה קטנה, שלב שלב. הדפיסי את הדפים האלה ואת כל הנספחים וארגני אותם על פי ראשי הפרקים …
טושים [עטי לבד] מצאים כמעט בכל בית, בית ספר ותיק גב. הם אטרקטיביים וקלים לשימוש. אין צורך "לצייר משהו", המייצג דימוי שניתן לזהותו (זו רק תזכורת למי שנתקע עם: אני לא יכול לצייר או שאני לא יודע מה לצייר). כמה סוגים של נקודות, קווים …
בהרבה גנים בישראל, יש תופעה נפוצה ומטרידה; פעוטות וילדים קטנים מפסיקים לשרבט ואחרים מגיבים בכעס ותסכול ואומרים שהציור שלהם מכוער. בגנים אלה ניתנים לילדים ניירות מודפסים עם דימויים לצביעה, או שהורה או הגננת מציירים להם משהו והם ממלאים בצבע. התוצאה היא שילד משווה את הציורים …
הקורס מוכן ושמש כבר רבות! חמשת הפרקים וחוברת העבודה מחכים לך. זה הזמן, קורונה או לא, ולארגן או להקים את מה שצריך שלב שלב. הרבה מורות גננות ומטפלות משתמשות כבר בקורס ויוצרות לעצמן סביבת עבודה נוחה יותר. כמה מכללות ובתי ספר בבתי חולים כבר משתשמים …
בבית ספר בו נכנסים ויוצאים מהסטודיו מדי כשעה המוני ילדים, קשה לנהל סטודיו פתוח רק עם בופה ובחירה אישית מלאה. על מנת לווסת, ועדיין לאפשר בחירה אישית, יש צורך בפינות עבודה קבועות אחדות. כל פינה כזו מוקדשת לחומר והיא משתנה על פי צרכי הילדים בתוך טווח …
אשתף אותך בסיפורי סטודיו אישיים מילדות
