מוזיאון פול קליי או איך מתבוננים באמנות
פול קליי אמן מאד אהוב עלי.
באורנים, בשנות ה 70, גיל מוזס לימד שיעור שעסק בהתבוננות באמנות.
כל אחד מאיתנו קיבל ממנו מעטפה אישית וצילום גדול ואיכותי של יצירה אחת.
המטלה הייתה להתבונן במשך שבועיים, מדי יום בציור ולהתייחס כל יום לשתי שאלות. הוא יצר מצב בו הצופה מעניק זמן ליצירה להשפיע עליו.
מה אני מרגישה מהעבודה הזו, מה היא מעוררת בי?
איך האמן גרם לי לחוש זאת? מה היו האמצעים האמנותיים בהם הוא השתמש?
הוא הדגיש שידע נוסף על האמן וחייו יכולים להצטרף יותר מאוחר על השכבה הזו הראשונה והקריטית. וזו השכבה בה אתה נעשה מעורב ביצירה ולא מדקלם כמו תוכי משהו ששמעת ממישהו, או מנסה לנחש מה התכוון האמן. כל ילדה וילד יכולים לחוש משהו מעבודת אמנות ויכולים לנסות ולפענח גם מה היו האמצעים האמנותיים שגורמים להם לחוש ולחשוב דבר זה או אחר. וכך גם נוצרת בטבעיות דיאלוגיות ושפת אמנות שימושית גם ביחס לעשייה שלהם.
במשך שבועיים חקרתי את וילה R וזו הפכה להיות מעין מראה פנימית שלי.
שתי השאלות הללו היו נר לרגלי כאשר לימדתי אמנות, ופול קליי קשור לשורשי הבנת האמנות שלי, והשנה נסענו עם הנכדים למרכז פול קליי בברן
מוצגת בה עכשיו תערוכה שאצרו ילדים !
כמו שלמדתי מגיל מוזס לצמצם בסיפורים שמסביב, סיפרתי להם רק שהוא חשב שציורי ילדים יש כוח מיוחד ושכל חייו העתיק מציורי ילדותו.
"גם את אוהבת ציורים של ילדים סבתא!"
מיכאל ונועם, חובבי DND, בני 10 שרושמים המון – הוציאו ספרי סקיצות. הם בחרו בציור מפתיע ועבדו מולו בשקדנות.
מיכאל [ציור עליון] אמר שהוא נזכר גם בצלבים שראינו בהרבה כנסיות ומשלב גם אותם בציור שלו.
מראה של אחד האולמות בו יש במת עץ וקוביות רכות לבניית קומפוזיציות.
בקומה למטה יש סטודיו לאמנות שהצצנו אליו מבחוץ. נראה לי שעובדים שם בהשראת היצירות שלו, שואלי מלמדים שם טכניקות שלו.