להיות מורה לאמנות בזמן הקורונה
לקחו לך את הסטודיו ואת אמורה להתרוצץ עכשיו בין הכתות ולהסתמך על הקלמרים?
הכל נפרם: מייאש, מחליש, המון רגשות לא פשוטים.
אז מה תעשי?
מציעה כמה מחשבות.
אבל לפני כן רוצה לומר כמה דברים אישיים: אני יודעת [כי אמרו לי] שלפעמים אני יוצרת בדברי התנגדות, כי אני כביכול לא מבינה את השטח כי אני לא שם כרגע ובכלל "את פריבילגית לגמרי". למרות זאת, אני פורשת בפניך מה שאני הייתי עושה היום כמורה שגם חייבת להתפרנס ולא מוכנה – או יכולה להתפטר. מה שנותן לי את הכוח והפרספקטיבה – זה שתנאי הגבלה מעסיקים אותי מגיל צעיר והם גם מאד מאתגרים אותי.
מבחינתי אין אי אפשר – יש איך אפשר. [משפט של אבא שלי ז"ל]
אז אם את עוד איתי, ותסכימי לראות במצב הזה הזדמנות ענקית – יתכן שנלמד ביחד משהו חדש ותצמחי מאד מקצועית ואישית!
אז במקום להיות קורבן של המצב, את עומדת להיות מנהיגה פדגוגית אמיצה ולהשתמש במצב המשונה הזה, כהזדמנות פז להכניס אמנות הרבה יותר לעומק המערכת! הכללים התרופפו, יש סדקים וזה מצויין – זה הזמן שלך ליצור סימונים בשטח, שינויים שישארו גם אחר כך!
כלומר – את עומדת לשנות בכוונה תחילה, בחתרנות ובעיקביות דגמים קפואים וישנים.
נקודת המוצא הכי חשובה בעיני היא מצבם הנפשי של הילדים. הם באים לבית ספר בשמחה בעיקר בשביל לפגוש את חבריהם! זה זמן קשה לכולם והילדים מרגישים בזה. לכן חשוב מאד לעודד את הצד החברתי והקשרים ביניהם. סליחה, אבל תכני הלימוד ממש פחות חשובים עכשיו. ולכן בכל פעילות והצעה שלך, תישקלי את הצד החברתי: עבודה ושיחות בזוגות, בקבוצות קטנות, כל שיתוף פעולה מכל סוג הוא מבורך. עדינות ונעימות יעזרו לעבור את הזמן הזה בקלות רבה יותר.
סימונים של שינויים:
סימון 1: "סטודיו הוא מקום שהחלטת שמתאים לך ואתה מקבל אותו כמסגרת העבודה שלך עם עצמך. הוא אינו חייב להיראות כאטלייה."
מי אמר שלומדים רק בסטודיו ושהוא ארבעה קירות?! ומה עם כל מעברי ביניים של בית הספר? המבואות? המסדרונות? החצרות?
את עומדת להפוך כל עץ רענן וצל בניין לסטודיו. כי מי אמר שלומדים רק בתוך כיתות?
סטודיו בחוץ מזמין המון אפשרויות: הגוף מפסיק לשבת על כיסא מול לוח!!
ריצה מסביב לחצר – התיישבות לצייר ציור. קפיצות מסביב לחצר – התיישבות וציור. מתנות לעץ. שכיבה על הגב והתבוננות בשמים בעננים כהשראה לציור.
שכיבה על הגב והתבוננות בעלי העץ – כהשראה לציור. שכיבה על הבטן ומעקב אחרי נמלה כתיבה וציור.
השתמשי גם בניידים כמצלמות בכל דרך שתמצאי.
ברמה בית ספרית -בחצרות:
אפשר להקצות קיר לגרפיטי מתמשךענקי בחצר. [כללים: אין קללות ועלבונות]
אפשר להקים קיר גואש באוויר החופשי? למה לא?
ציורי גיר מצטברים על מגרש הספורט?
להצטרף למחנכת או יותר מאחת על ידי עבודה בשיעור שלה לצידה עם קבוצה על הנושא שלה בחומרים?
כלומר להתחיל לבנות מערכת יחסים עם מחנכת כלשהי. ללמד אותה שחומרים זו עוד שפה שהיא יוכלה להכניס לשעוריה!
את עומדת לנסות וליצור תנאים ומצבי סטודיו בכל תנאי כמעט ומלמדת את מי שמוכנה בצוות לעבוד איתך.
סימון 2: "סטודיו הוא מרחב וזמן שנדיבות ואופטימיות נוכחים בו."
את יכולה להכניס לתוך כל כיתת אם פינת יצירה אינטימית קטנה אל הקיר לרישום בעפרונות, בדיו, שתישאר שם בלי קשר לנוכחותך. הילדים ייגשו לפינה בטבעיות וייצרו [את תנחי את מחנכת לגבי חומרים וסדרים]. הפינה הקטנה הזו תהפוך לאבן שואבת גם תוך כדי שעור ספרות וחשבון. והיא תשאר שם גם אחרי הקורנה! זה יהפוך להרגל שבכל כיתה יש גם פינת יצירה…..
אפילו שולחן בית ספר רגיל ומדף מעל ומנורת שולחן יעשו את הקסם.
צילום: אורית סורוקה
סימון 3: "מתחת לתהליך זה מתנמנם וממתין הצורך לספר את הסיפור שלנו. אופטימיות והצורך האנושי לחלוק הם חלק מהתהליך." נונה אורבך
את יכולה להתחיל ולתלות תהליכי יצירה ברחבי בית הספר. זו הנכחת למידה של תהליכים. תליית אוסף עבודות בקו תחתון משותף, רווחים שווים ביניהם וזהו. הכל תלוי ב 10 דקות. את יכולה להוסיף טקסט עם הסבר, שיר, משהו שהילדים אמרו. ואז, לצלם ולשלוח לצוות ולהורים. כולם ישמחו. בתהליך הזה את נפרדת לתמיד מתפקיד המקשטת!
סימון 4: "זמן, מקום וטקס יתמכו ויעשירו כל תהליך יצירתי."
"מקום שהחלטת" -מה יהיה המקום שלך? אפשר בכיתת האם אבל אפשר גם בחוץ. הסטודיו המסויים לא רלוונטי ואין גם חובה להיתקע בכיתות. תצאי החוצה, בצל מתחת לעץ, בגינה ליד? פעם כך ופעם כך? מחצלת שמסמנת איזור? 4 אבנים צבועות בכחול שמסמנות איזור? 4 מקלות שננעצים באדמה? מי רוצה להיות תורן מקלות ואבנים?
מה יהיה הטקס? מה תהיה החזרתיות? סימון המקום, וגם אולי שיר פתיחה ושיר סיום? תמצאו ביחד משהו שמסמן לכם את שיעור אמנות ותשירו בהתחלה ובסוף, אולי משהו עם מחיאות כפיים, קפיצות. ריקוד קטן? אולי תמציאו ביחד מילים ביחד למנגינה מוכרת?
טקס וחזרתיות יכולים להיות גם בשימוש בקלמר האישי! כדאי להפוך אותו לקלמר קסמים. תמציאי סיפור ותעודדי את הילדים לסדר אותו בבית ולהכניס אליו חומרים מיוחדים שנבחרו בקפידה. תציגי להם את הרעיון שהקלמר הוא תיבת הכוחות שלהם. למה תיבת כוחות? כי אני יכולה להמציא איתו עולמות שלמים במו ידי!!
ילד גם יכול להכין פתק סודי בשפת סתרים של כללי השימוש בהפעלת הקלמר. נייר קלף מגולגל בשפת סתרים בתוכו? תחשבי הר ארי פוטר… כתב סתרים זה נושא נפלא עכשיו! בכלל מאגיה וכוחות-על חשובים עכשיו.
צלמי כל קלמר כפורטרט של הילד, הדפיסי ותלי תערוכה!! ניתן ליצור גם מצגת של קלמרי הכוח כך כשבסוף השנה במסיבת סיום ישמשו כמצגת בלופ.
.
אז לסיכום, אל תיכנסי למתח אם את לא מלמדת. כי בעצם את הכי מלמדת שניתן!
"סטודיו הוא הזמן שאתה מאפשר לעצמך להיות בו באחריות ובחמלה לעצמך.
סטודיו הוא טקס, והחזרתיות היא ערך פנימי בניהולו, דבר שמאפשר לחזור פנימה שוב ושוב, לפתוח את הדלת הפנימית וליצור."
ביחד עם הילדים, מתוך כבוד הדדי והקשבה, את מתמודדת עם מציאות שלא ידענו כמוה ואת חיה אותה איתם, ומתאימה את כל מה שאת יודעת עבורם.
את גודלת איתם ומתגמשת ולומדת כמורה טובה דיה.
חשוב שהם יהיו חברים טובים, שיצרו מעומק נשמתם ביטוי אישי, ואעיז לומר שזה גם מעין טיפול מונע…
יש ילדים שזה מה שיציל אותם ממה שקורה בבתים שלהם, האבטלה ואולי גם העוני…
אז תמציאי את עצמך בכל יום מחדש ומה שתעשי זה הכי נהדר לאותו רגע.
ומחר יום חדש.
ותתעדי – בתיעוד שלך את אוספת למידות במצבי דחק שישרתו אותך מצויין בעתיד.
התיעוד גם ישמור עליך ויתן לך עוגן והקשרים ויום אחד תוכלי לקרוא את עלילות הגבורה שלך ולראות איזו דרך ענקים עשית.
וכשנחזור לכיתות יהיו פינות עבודה בכל בית הספר, כבר תהיה הגמשה, כבר יצרת הרגלים. הסטודיו התרחב במבשמעותו לעוד מקומות בבית הספר. ואלי יהיו מורות שילמדו בעוד אופנים חוץ מלוח וגיר? הילדים יהיו הרבה יותר עצמאים, ובמרחבי בית הספר יהיו תצוגות רבות של תהליכי למידה.
יתכן מאד שבזמן הקורונה תצליחי ליצור תנועה מיטיבה בבית ספרך לכיוון של ריכוך, קבלה והומניזם רב יותר.
נראה לי שאלת שעת הכושר מרמזת לנו שזה הזמן לשינוי מהשטח.
הקורס המקוון שלי יסייע לך גם עכשיו "לחשוב -סטודיו" וליצור לימונדה!
לינק להסבר עליו
יתכן שגם הפוסט הזה יעניין אותך.
הציטוטים מתוך ספרי "סטודיו טוב דיו" – ניתן לרכישה כאן: