תמיכה בתהליך לעומת התערבות יתר?

תמיכה בתהליך לעומת התערבות יתר?

כפי שצמח משתוקק לאור השמש, בני האדם פורחים במקום בו הם חשים קבלה ורשות להיות מי שהם.

אני מאמינה שזו אמורה להיות הכוונה הבסיסית שלנו כמחנכים, הורים, מטפלים וחברים.

תחושות כאלה מעודדות מרחב בטוח רגשי וחברתי שבו כולם יוכלו לבטא את עצמם בחופשיות, וגם להעניק כזו איכות לאחרים.   

נשמתנו עוברת תהליכים סודיים ומסתוריים שאיננו יכולים לחזות. רובם אינם קוגניטיביים; הם נובעים מן הגוף, מהלא-מודע, מההיסטוריה שלנו, מזיכרונות, מהדמיון ומהקשרים הריזומיים ביניהם. עלינו להשתמש בכולם באופן יצירתי, במיוחד בחינוך ובטיפול.

 

ולכן, על מנת להכיר אדם יש צורך להתבונן ולתעד את הלמידה והיצירה שלו כהצטברות תהליכית, ולהתבונן על מה שהיה.

בהתבוננות כזו נהיה קשובים לאיכויות המשחק, כיצד הילדים משתמשים בגופם, בחומרים ובחפצים, כיצד אלה משפיעים עליהם, ואיך הם מתנהלים בתוך קבוצת השווים.

עם בסיס התבוננות עשיר כזה, נהיה מדויקים יותר במענה על שאלה מרכזית:

 

האם עלי להצטרף?

כיצד?

מתי?

מה זה תורם, האם זה חודרני?

 

סוזאן אקסלסון, גן אנג'י- סין

 

זהו קו עדין, ורובנו מתקשים לעצור ולהמתין. 

למה כל כך קשה לנו להתבונן ולחכות? 

ראשית, לא נוח להיות בעמדה של עמימות ואי ידיעה.

זה גם דורש מאיתנו להמתין ולשים לב, בעוד שבאופן תרבותי אנו מכוונים לתקן אחרים ובמהירות האפשרית.

ויותר מכך, אנו כמהים לתשובות כמותיות "ונכונות", וכך אנו ממהרים "ללמד" הרבה יותר מדי. 

זה הטייס האוטומטי שלנו שעובד הרבה מן הזמן. 

מה פירוש להתבונן?

התבוננות פירושה שאת קודם כל – מפנה מקום.

את יוצרת מרחב בתוך עצמך כדי להבחין בזולת.

ועוד: בחברה שלנו, באופן תרבותי, לחכות בסבלנות ולשים לב מעלה בנו אי שקט.

ולכן, צפה תחושה שאנו חייבים לתקן, ללמד. אנו חיים באווירה הישגית ותחרותית וכך אנו פועלים לכיוון של תשובות מהירות ועדיף שתהיינה מדידות.  

ולכן, אנו נוטים ללמד ולהדגים ולהסביר יותר מדי. לרוב ההתערבויות שלנו לא מתאימות או מוגשות טרם זמנן. הן אינן נחוצות לילד בכלל, או באותו רגע, ובעצם הן מבטאות את הפלסטר שאנו מניחות על אי השקט של עצמנו.

אז מה תעשי? תניחי בצד ידע, ניסיון, וזיכרונות, תנשמי לרווחה שוב ושוב ותנשי לשים לב: מה אני רואה? מה קורה שם? מה מעסיק אותם?

התבוננות זקוקה לענווה.

עלינו לכבד ולהבין שלילד קטן יש זכות טבעית לגלות את העולם בדרכו ובקצב שלו. ושיש לזולת, גם אם הוא פעוט, מה ללמד אותי.

ועוד: שמתי לב שיצירת מרחב פנימי עבור אחרים היא גם איכות תרבותית. לעמיתיי היפנים והאיטלקים יש קצב תגובה מושהה לעומת זה שלי הישראלית.

לכן, בכל מפגש אני מסתגלת למתינות הזו. הקצב הזה מעביר תחושות קבלה, רגיעה ורווחה.  

התבונני בהתבוננות שלך ורשמי מחשבות ודייקי – אם צריך.

פוסטים נוספים לגבי אותה שאלה נמצאים וקושרים בפרוייקט משותף עם רוברטה פוצ'י וסוזאן אקלסון.  #GrammerOfDrawing

הפוסט של רוברטה here

הפוסט של סוזאן: here 

צילומי סריגה Elizabeth Dehority