איך צופים בתהליכי יצירה?

איך צופים בתהליכי יצירה?

 כאשר אנו מזהים אפיונים קבועים ביצירת ילד לאורך זמן, אנו בעמדה נוחה לפגוש אותו.

למה? כי אנחנו מכירות אותו טוב יותר!

 

 

 

מיכאל בן 5.5. מבנה וחלוקות – מאד ומעולם הוא יוצר קבוצות וחלוקות של מקבצים

 

וכך שאלות שבועיות מטרידות כמו "מה למען השם, אני עושה איתם בשיעור הבא?!"  נרגעות.

לאט לאט, ככל שתצברי מידע על כל ילד וילדה, תוכלי גם לראות את המשותף בין קבוצות שונות בחדר וגם זה יסייע לך לראות מפה כללית ולהירגע.

 

אז מהם האפיונים הקבועים?

למשל, החומר המועדף, גודל עבודות, האם הילד הזה מתעניין יותר בקווים, בכתמים? האם הוא מעדיף דו ממד או תלת, מיקום בו הוא יעדיף לשבת בסדנה, וכו.

להבנה מקיפה של אפיונים אני קוראת הגרעין הרוחני האישי של היוצר.

 

 

מיכאל בן 5, שבר את יד ימין. הוא מוכן לנסות לצייר ביד שמאל בצבע האדום שהוא הכי אוהב. צורת המיון והחלוקות חוזרת על עצמה, כי זה מבנה קוגניטיבי שיתבטא גם ביד שאינה מורגלת.

 

הרבה מורות, יכולות אינטואיטיבית לנסח לעצמן אפיונים. למי שרוצה להעמיק שתיעזר בטבלה פנומנולוגית.

כתוצאה מעבודה עם הטבלה אמורים להתנסח לך לפחות 2-3 משפטים מדוייקים על ילד:

למשל:  עומר [כיתה ב]  מאד אוהב פנדות, הוא נוהג למרוח ולערבב גוונים ומשתמש בהרבה כוח. השבוע נפתחה פינת פלסטלינה ובאופן טבעי הוא המשיך לעבוד גם פה עם הרבה כוח. הוא המציא גוונים וחילק גושים קטנים לילדים שקשה להם ללחוץ ולערבב. הוא ילד נדיב וחברותי.

[נכון שיש לך עכשיו גם התחלת תוכן משמעותי לספר להורים, ואפילו המלצה מה להציע לו גם בבית?]

 

מיכאל 8.6

 

 

למה חשוב להכיר כך כל ילדה וילד?

אם המטרה המרכזית שלנו כמורות היא ליצור אוירה של יצירה, סקרנות, למידה הדדית והעמקה בתהליכים –  הכרות עם הילדים תאפשר לנו להיות יותר מדוייקות ורלוונטיות, ונהיה הרבה פחות לחוצות. נבין מה שאנחנו עושות כי יש לנו עוגן הבסיסי להתחלת מחשבה על כל קבוצה.

וכך נוכל לבחור מה יהיה בפינות העבודה, מתי ניצור שם שינוי, או איזה אמן לשלוף מהמדף, או טכניקה.

לעומר, למשל, כנראה שיתאים גם שולחן גואש וערבובי גוונים.

ואת – רק תכיני את המקום ותראי איך הוא נמשך לשם כמו פרפר לצוף.

אין צורך לומר דבר – זה קורה מעצמו.

מיכאל 8.6

 

מתוך הידע הפנומנולוגי הזה, את בעצם לומדת ליצור "מלכודות" בסטודיו – ומי שצריך אותן יישאב לשם בלי שום הקדמות, דיבורים והנחיות.  

ועומר? יש סיכוי, שהוא לא יהיה בפינת הגואש לבד: כל הילדים חובבי הצבע והעירבובים ישאבו לשם.

 

תירגול בית:

בחרי ילדה שאת לא ממש מכירה, שהיא חידה עבורך. קחי 5-8 ציורים שלה ופרשי אותם מולך, עדיף בסדר כרונולוגי.

התבונני בהם דרך הטבלה הפנומנולוגית וסמני בה מה שמתאים לה. הוסיפי עוד אם חסרים לך שם מושגים. 

המשיכי את המשפט: עדי בת 11 מאד אוהבת… מעדיפה… מתרכזת כאשר… הקומפוזיציות שלה הן… החומר….

ותשאלי את עצמך: האם את רואה יותר את עדי עכשיו? האם היא פחות עמומה? שימי לב אליה בשבועות הקרובים וחזרי על התצפית עם העבודות החדשות שלה.  

 

ילדים, בחושיהם החדים, מרגישים כשרואים אותם, כשמתעניינים בהם.

וכך נוצר רוגע רב יותר ושיתופי פעולה ואפילו הניקיון הופך ל 4-5 דקות אחרונות וזריזות, גם בקבוצה של 30.

נובט רצון טוב והכרת תודה גם בלי מילים – כי מישהו שם רואה אותי באמת.

כלומר המורה לאמנות ממש אוהבת אותי.

טבלאות לוונפלד להורדה

עוד על הגרעין הרוחני

העבודות של מיכאל,  היום בן 10. קבוצות ומקבצים אלה אפיונים שלו מתמיד. הציור למעלה מגיל 7.3.