ההשפעה המרגיעה של שרבוטים – סוזאן אקסלסון

על החופש לצייר סופת שלגים – תנועות גדולות, מסתחררות כדי לחקות את הרוח, קול הגיר. חיכוך הגיר על נייר הקורס תורם לכך..

בדיוק כפי שאנו מתנונעעים עם תינוקות כדי להרגיע אותם (ולעתים קרובות למדי, גם את עצמנו), שרבוטים יכולים להיות חלק מהרגעה עצמית שלנו. זה יכול להיות התחושה הקצבית של הגוף נע, הגירוי החושי באצבעות שנוגעות או חודרות לתוך חומרים, או התנודות שנחוש דרך כלי עבודה שלנו.  זה יכול להיות גם העונג שחוות העיניים או האוזניים מדפוסים שנוצרים, מצלילים ממקצבים. אפילו הריחות. בין אם זה לשרבט על לשמור על ריכוז בזמן האזנה בטלפון, או לשיעור או להרצאה, או שרבוט מכוון, שבו האדם מתיישב כדי ליצור. פעמים רבות זה חלק מתהליך להרגיש רגוע, לווסת את עצמי, להרגיש טוב או לשמור על מיקוד.

בקצה ארגז החול. דיאלוג שקט עם בני שנה בחול.

מנקודת המבט של המוח, לעיתים דברים שמרגישים נעים, זה נובע מכך שהמוח מבקש שנחזור על זה שוב. לעשות דברים שוב ושוב זו אחת הדרכים שבהן המוח לומד ומתפתח. כך נוצרים בו קשרים. שרבוט, שרבוט וציור, במיוחד בחומרים כמו חול, בוץ, מלח, או עיסות שונות שמציעים גירויים רבים  למוח. קצות האצבעות קולטות את התנודות והמרקם של החומרים, ומרגישות כיצד הוא מגיב ונע. העיניים מתבוננות בפעולות האצבעות – הן עוקבות אחרי העקבות ומופיעות המשפיעות על אופן המשך האצבע – בדיוק כפי שנונה ורוברטה שיתפו בעבר בפוסטים שלהם.

התענוגות של שרבוט בבוץ.

יש אימרה בשוודית: אין מזג אוויר גרוע, רק בגדים גרועים. לעולם אל לנו לזרז את תהליך השרבוט הזה – בשרבוטים אלה שוכנים שורשי הכתיבה, המתמטיקה והמוזיקה – כמו גם יכולת גוברת לתשומת לב מתמשכת. לראות את השרבוטים, לשמוח להשפיע על התוצאה, לחקור את האפשרויות של מה הכישורים המוטוריים המשובחים שלהם מאפשרים להם לעשות…

עלינו להעריך יותר שרבוטים, כך שילדים ירגישו בטוחים לשרבט ולשרבט כאשר הם מרגישים צורך ללא מבט שיפוטי של מבוגר או של בני גילם המגבילים את חירותם להרגיע את עצמם באמצעות תנועה וחומרי אמנות. 

הגשה של חומרים חושיים יכולה לעתים קרובות לפתוח את הדלת לחופש השרבוט הזה. פשוט ליהנות מתהליך של ביצוע סימנים ומסלולים בחומרים מגוונים – בין אם זה חול, מזון, צבע או כל חומר חושי אחר המאפשר חוויה זו שמשחררת ילד מתחושת חובה של צורך לצייר משהו.

בן 5 נהנה מתנועת השרבוטים של צבע על שולחן האור. מעל תיבת האור הונחה מטלית שולחן שניתן לשטוף ולהשתמש בה מחדש על קופסת האור על מנת לספק חופש חקירה. כאשר הילד סיים את החקירה שלו ויצר דוגמה או דימוי, הנחנו נייר מעל כדי ליצור הדפסה.

התצפיות שלי על ילדים צעירים לאורך השנים, מראות שלשרבוטים יש סוג של איכות קסומה עבורם. לפעמים אלה רק שרבוטים, לפעמים הם מתבוננים בשרבוט שלהם ומתאימים לו סמל – חיה, פרח, אדם, מספר, אות – בהתאם למה שעיניהם מעבירות למוח. לעתים קרובות אני מוצאת שילדים מתחילים לכתוב כמעט לפני שהם מתחילים לצייר. סמלים זעירים קטנים מתחילים להופיע בשורות, בטורים, כמעט עיגולים ושרבוטים, המייצגים אותיות ומילים. לפעמים השרבוטים, הציורים והכתיבה שזורים באותה פיסת נייר. דמויות מכוונות קטנות ועצמים מתחילים להופיע, שנעים לצורך החושי לשרבט, וגם להסתיים בכמה סמלים מכוונים. אלה יהיו במיוחד הילדים עם אחים גדולים יותר או בקבוצות גיל מעורבות.

אינני יכולה לשבח מספיק את משמעות קבוצות הגיל המעורבות עבור ראשית הצמיחה של שרבוטים ורישומים של הילדים. המפגש הזה מוביל לשרבוט אורגני ושמח. ולעתים קרובות ילדים מלמדים את עצמם ואחד את השני איך לכתוב רק עם תמיכה של מבוגר.

הילד הזה בן השנה צפה בילדים בני 4 ו-5 מציירים סביב ידיהם. בעוד שרבוט היד שלהם הפך לחלק מהדיאלוג. ציור סביבו, הוא חווה דגדוג של העט בין אצבעותיו, והגיב במיקוד עצום לכל התהליך. שוב ושוב הילד הוא ניסה להתנגד לדגדוג של העט, פעם אחר פעם היד הייתה נסוגה כמעט שלא מרצונה.

"דבר אחד ברור – שהשפה הכתובה של ילדים מתפתחת בצורה כזו שהיא עוברת מציורים של דברים לציורי מילים. כל סוד ההוראה של השפה הכתובה הוא להכין ולארגן את המעבר הטבעי הזה כראוי… המשחק הדימיוני, הציור והכתיבה יכולים להיתפס ליותר מרגעים נפרדים  – אלא כחלק מתוכנית אורגנית ומאוחדת במהותה כפיתוח השפה הכתובה."  לב ויגוצקי, הפרהיסטוריה של הכתיבה, 1930

השרבוטים של ילד בן שלוש שכותב סיפור, ומקריא אותו בקול בזמן שהוא כותב אותו.  כמה בני שלוש ישבו ליד השולחן וצפו והאזינו לסיפור המתפתח בשמחה רבה.

שרבוט הוא חלק חיוני בתהליך, כפי שכבר כתבתי הוא כמו השורשים המזינים את הנשמה של ציור, הכתיבה והבעת דעות ורגשות. השורשים אינם מפסיקים לגדול או להתפתח, בדיוק כפי שצמח גדל כלפי מעלה והחוצה, כך השורשים גדלים כלפי מטה. שרבוט הוא משהו שאנחנו זקוקים לו לאורך כל חיינו, והוא אינו רק שלב בשנים המוקדמות ביותר של הילדות.